הרבה לפני שהתחלתי את לימודיי לתואר שני בטיפול באמנות, לאחר שסיימתי את התואר הראשון שלי באמנות רב תחומית, עבדתי בחברת סדנאות Paint & Sip. זהו פורמט פופולרי שבו קבוצה יושבת יחד, בדרך כלל בבר או מסעדה, וכולם משחזרים ציור מסוים שלב אחר שלב בהדרכת מנחה, בדרך כלל גם לוגמים יין או תה ונהנים מאווירה חברתית. זה פורמט מהנה, קבוצתי, קליל - אבל כבר אז שמתי לב למשהו עדין שחזר על עצמו כמעט בכל מפגש. כשכולם מציירים את אותו הדבר, ההשוואה נכנסת לחדר עוד לפני שמתחילים. אנשים מרימים את הראש, מצ

בזמן האחרון אני חושבת הרבה על המילה ריפוי. היא נמצאת בכל מקום - בטיפול, בשיחות, בספרים, בדרך שבה אנחנו מדברים על צמיחה. זו מילה שאנו תולים בה כל כך הרבה תקווה, כאילו היא מבטיחה שנהפוך שוב לשלמים. אבל לפעמים אני שואלת את עצמי - מה היא באמת אומרת? כשמשהו כואב קורה, הדבר הראשון שאנחנו רוצות זה שיפסיק. אנחנו רוצים לתקן, להרגיע, להתקדם הלאה. הכאב גורם לנו לחוסר מנוחה. הוא שואל שאלות שאנחנו לא רוצות לענות עליהן. הוא שובר את האשליה שהכול קבוע, שהחיים בטוחים וצפויים. ואולי שם בעצם מת